עלון #13 שמות, שבט תשנ"ו

[dynamic_flipbook]

ומזה יכול האדם ללמוד עד כמה יש צער להקב"ה כשנאבד מלפניו איזה נפש מישראל, שאינו מקושר עמו כדבעי ע"י התורה והמצוה, של לימוד התורה לשם שמים. וזה גורם אריכות הגלות רח"ל. ועל זה יוצאת בת קול בכל יום ומנהמת כיונה אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ואוי לו למי שבניו גלו מעל שלחנו. וכל עיקר הצער הוא ללמדנו לקבל השגה מצער השכינה הקדושה שהיא מנתרת מעל בני ישראל כנשר יעיר על גוזליו למצוא מקום מנוחה והשראה להשרות שכינתה עליה. וכל אחד מישראל יכול וצריך לעשות למען תקון מקום להשכינה הקדושה ע"י לימוד התורה בהכנעה ובביטול.

כי האדם אשר הוא אין מעצם מהותו, מעפר יסודו, וחושב לפי תומו ולפי טבעו כי זה שהצליח בלימוד התורה ורכש ידיעותיה נדמה לו כי זה הודות לשכלו וכשרונותיו ועמלו עד שאינו מרגיש שהבורא נמצא אצלו. וההיפך מיסוד הגאוה הוא יסוד היאוש, היינו כשהוא נכשל בלימודו או בדברים אחרים הוא נופל ביאוש נורא ואיום עד שהוא נשבר ונדכא ומקבל סיפוק מהמסכנות שלו וגם במצב זה הוא רחוק מאד מן הבורא. והדרך האמיתית היא דרך האמונה הפשוטה לחיות עם הסיבות של הרחמים שהקב"ה מראה לו בכל יום ובכל שעה שרק רחמיו המרובים עומדים לו על כל צעד ושעל. ועל כן לא יתגאה בשעה שההצלחה מאירה לו פנים, כי יודע הוא שאין לו שום חלק בכך כי רק רצון הבורא היה זה, וכן כשהוא נכשל ח"ו אין הוא מתייאש, כי רואה בכך סיבה שהקב"ה רומז לו להתקשרות עמוקה דרך הכאב והצעקה מן הלב שלא יעזוב את נפשו לראות שחת וידו פשוטה לקבל שבים. אז יהיה שליו ושאנן וילמוד תורה בדרך האמת של יחוד קוב"ה ושכינתיה ומתמלא שמחה על חלקו והוא מודה ועוזב ומרוחם.

כל מה דעובר על האדם הכל בהשגחה פרטית וכל אחד לפי שורש נפשו במצבת האילן של נשמות ישראל. והכלל הוא, שכל ההרפתקאות וכל הנעשה מסביב לאדם, הן בעניני פרנסתו, תורתו, וצרכי גופו וכו' הכל הם רמזים וסיבות מן השמיים כדי להאיר לו את הבחירה על חובתו בעולמו שהוא תקון נפשו ע"י גילוי מדותיו הרעים אשר בא בהם לאויר העולם ועל ידיהם לעבוד את השי"ת בהבחינה "כי ממנו ניקח לעבוד את ה "". וישנם נפשות מישראל שיש להן חלק יותר נכבד של צער גלות השכינה משאר בני גילם, ויש כאלה שהם במדה פחותה יותר. וכל גופי תורתו ומלאכתו צריכים להיות מכוונים אך ורק ללמוד מעצמו ומבשרו מה ה' אלוקינו שואל מאתנו עד שיגיע להבחינה "מבשרי אחזה אלוק"

אגרות קודש ממו"ר הרא"ש שליט"א

ה' אלוקינו שואל מאתנו עד שיגיע להבחינה "מבשרי אחזה אלוק". ואם אחד יש לו המדה של כעס וקפדנות הרי צריך לעמול כל ימי חייו בכל האמצעים העומדים לרשותו תורתו, תפילתו ושאר מעשים שיביאוהו להכרת ערך הסכנה בה הוא נמצא תדיר אשר בן רגע אם שכוח ישכח את התהום הפעורה יתדרדר ויפול לאבדון, וכן כל מדה ומדה, כל אחד לפי שרשו. וזהו בעצם יסוד האמונה הפשוטה. בכל סיבה ובכל מראה, בכל היסורים והכאבים שאנשים מן החוץ גורמים לו מפח נפש או ח"ו יורדים לחייו, אין הם אלא שליחי מעלה להצילו מרדת שחת, לפקוח עינים עיוורות, ולקרבו אל הקדושה. ושתורתו תהיה תורת ה' ותפילתו תהיה התפילה לא־ל חיי, ולא תורה להתגאות בה או שרבי יתקרי וגם שתפילתו לא תהיה מצוות אנשים מלומדה וכגוף ללא נשמה. וההקדמה הראשונית לכל הנכנס לעבוד את ה', הוא לידום ולהחריש, לקבל את כל אבני הבליסטראות מצד כל מיני אנשים לרבות את הגרועים מהם באהבה ולא להשיב מלחמה השערה, כי צריכים להאמין שמאת ה' היתה זאת, ואין אדם נוקף אצבע אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. וכל פגיעה או צער שמצערין אותו הכל בחשבון נוקב חלילה. מאת ההשגחה העליונה ומבחינת הרחמים המבקשין לרחם עליו להצילו לחיי נצח נצחים.

ואף כי כן שלגבי האנשים המצערין אותו יש להם הבחירה להיות השליחים האלה או לא, אבל לגבי דידיה הם הם סיבות גמורים מן השמים כי מגלגלין זכות ע"י זכאי ולהיפך. ואם יתבהר לו היטב יסוד זה של האמונה הפשוטה, ויתחיל לחיות כך, ייפסקו הצרות ויקבל את השלוה הנפשית ואף יוכל לחזור לעסוק בתורתו כבתחילה, אבל מתוך שפלות ונמיכת רוח ואז תהיה תורתו תורת אמת

. ובכך ישוב אל ה' אשר ירחמהו. ולו לקולי ישמע הייתי מיעצו, להפסיק לחלוטין כל המחלוקות, כל הדיני תורות, וכל ההתנצחויות, כי לא יצא מזה שום דבר ולא לשום תועלת לא לכבודו, ולא לפרנסתו ולא לטובת משפחתו, יתחיל דרך חדשה אשר בחייו, לשתוק לכל אדם, ולא להרהר אחריהם כלום. ימצא לו איזה פרנסה שקטה, לא בתחום של רבים ולא בתחום של כלי קודש, או יעשה לו איזה מסחר והשי"ת יזמין לו פרנסה בכבוד ובריווח תחת כל היסורין והצער והסבל שהיו מנת חלקו כל הימים. וגם יראה ברכה בעמלו ובעמלה של תורה, ואם נגזר עליו מן השמים להיות מרביץ תורה ברבים, הרי בשמו יקראוהו ואף אם לא ירצה. אני מבקש שיסלח בכל לבו לכל אלה שציערוהו ואף יאהבם אהבה עזה אמיתית, כי הלא המה היו הסיבות לעוררו מתרדמתו, כדי להצעידו על דרך החיים של חיי עד. ירגיל עצמו מאד בספר התהלים, ויגיד על הסדר בכל יום י"ג מזמורי תהלים וחוזר חלילה. ואני תקוה ותפילה שהשי"ת יהיה בעזרו ויצליח דרכו ועוד יעלה מעלה מעלה במעלות הנפש והעבודה והזן ומפרנס כל חי ישפיע עליו פרנסה בשפע ובריוח גדול מאד ויגיע לתכלית שלימות תקון הנפש ויזכה לאור שבעת ימי בראשית הגנוז לצדיקים ויזכה לבריאות טובה יחד עם כל אשר לו, אמן כן יהי רצון.