עלון #571 – מקץ, כסלו תשע"ח

[dynamic_flipbook]
  • השאילתה הושלמה בהצלחה

טקסט העלון

גם בתחילת דרכו של רבי עקיבא היו לו בבחינת "עגל" אינם צריכים לכזה מנהיג. ולכן מסרקות של ברזל, עוד לפני שמסר את נפשו אמר לו השי"ת לך רד מגדולתך בכדי שתוכל בפועל. וכך כל אדם כאשר הוא נכנס בעבודת להנהיג את העם. הכתוב אומר "נחית כצאן הבורא, בהכרח שיבא לידי יסורים. כי הבחירה עמך ביד משה ואהרן" ובאם אין "עמך" אין מראה לו את הסכנה שלו, ומה היא הסכנה? משה, שהרי "ראש הדור ככל הדור", "משה שלא יאבד לשניה אחת את האין, ועי"ז יאבד שקול כנגד כל ישראל", וכשישראל ירדו בהכרח את הבורא עולם. כי הבורא הוא אין, והחכמה שמשה רבינו שהוא כולל כל הדור ג"כ ירד מאין תמצא. ומאד קל להתנתק, די בשניה אחת לדרגה שלהם. ואז הוא לא היה בבחינת "קרן שהוא מסיח דעת.

והאדם שנכנס לעבודה אור פניו", והשמים לא היו שמים בשבילו, להשיג את שלימות הוי', ליחד שם י-ה ב ו-ה, וממילא היה צריך לרדת. וכן הוא בכל דור ודור, הוא מרגיש את הסכנה שלא יאבד שמץ שכל זמן שהדור לא ראוי הם צריכים רועים כפי מהשלימות, כי הרגשת עצמו הוא דבר שבא מדריגתם, והצדיק שצריך להיות עם העם צריך מעצמו ולא צריך פעולות בשביל להיות להיות בדרגה שלהם. וזוהי הגלות, שאין מנהיג מציאות. ולכן, כדי להגן על עצמו, הוא בגלל שאין צאן.

מרגיש כל הזמן כמו טובע בים הסוער, שכל חייו תלויים בזה שנאחז במציל, ואז אין לו כל ולכן, גם בדור ירוד כזה, באם יש אחדות בין מחשבות של סיפוק – הפחד של הטביעה ביון יהודים יש ניצוץ של משה רבינו, שנמצא בכל מצולה מחזיר אותו לדביקות הבורא. דור ודור אם כולם מתאחדים ואוהבים אחד את השני. וכמו שהצדיק אמת הוא יחד עם ה' מפני זו היא תכלית הבריאה, שנגיע לבחינה זו. שהוא שרוי בסכנה גדולה וצריך את המציל וכשאנו מתאחדים יחד עם עבודת הצדיקים גם וממילא הוא מוכרח להיות בדביקות, כך גם אנו יכולים להגיע לזה. למרות שהדורות יורדים יהודים על ידי האחדות יכולים להגיע לדביקות יותר ויותר, הצדיק הוא בבחינת הדור, כי כאשר כמו הצדיק אמת. ובאם אנו נחיה בסכנה שלא יש צדיק בעולם שצריך לעבוד את ה', צריך נאבד חלילה אחד את השני ועל ידי זה את משה שהדור יהיה עמו ויעבוד איתו ביחד.

ולכן כאשר רבינו, נזכה לניצוץ של משה רבינו, שהגיע חטאו ישראל בעגל אמר השי"ת למשה "לך רד לתכלית הביטול והדביקות בה'. ובאם אנו נהיה כי שחת עמך" ופירש רש"י: "רד מגדלותך, באחדות, ובפחד שלא לאבד את האחדות, ינתן כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם…" והכוונה לנו בכל נשימה ניצוץ ממשה רבינו, וכל אחד כי בשעה שהדור נמצא בכזו שפלות לא יכול יהיה בבחינת משה רבינו. ואז יהיה "נחית כצאן משה רבינו להיות במדריגה גבוהה כזו, היות עמך ביד משה ואהרן", לפי בחינת הדור. וכמו שאז הוא לא יכול להיות "רעיא מהימנא", כי השכינה, שבכל מקום שגלו ישראל שכינה מתי הוא "רעיא מהימנא" כאשר העם הם עמהם, שכינתא בגלותא, כך משה רבינו, בשלימות בבחינת צאן, והיות ועכשיו הצאן הם המנהיג לפי הדור. וכל זה הוא מכח אותם יהודים המתאחדים באמת, בבחינת סכנה.

וכמו שהאמינו במה שראו שמשה עבדו מנהיגם, הטובע שצריך את המציל, כך הם חיים עם האמונה בה' ובמשה עבדו היתה באותה דרגה. משה רבינו באמונה, כמו התינוק שחי עם אמו. ולכן זכו למנהיג כמשה רבינו. בשביל מנהיג כזה באדם יש הרבה מדריגות הנובעים משורש צריך דור כזה. ורק ע"י שהאמינו שהם נגאלים, נשמתו. יש שחי עם בחינת דוד המלך, או וכאשר אמר להם משה "פקד פקדתי את בני רשב"י, הבעש"ט וכדו' כל אחד לפי שרשו.

ואלו ישראל" האמינו בלב שלם, בכח זה זכו למנהיג דברי אלוקים חיים. שהרי יש שבעים פנים כמשה רבינו. וכמו כן בדורינו אם נחיה באמונה, לתורה, וכל אחד יש לו את שרשו. כל הצדיקים נזכה לבחינת משה רבינו. כאשר אנו נחיה באמונה, נהיה מאוחדים כולנו, הללו: דוד המלך, רבי עקיבא, רבי שמעון, כל ולא כועסים ורוגזים ומדברים לשון הרע אחד אחד היתה לו את מידתו שבה עבד בעולם הזה על השני. ואפילו אם נופלים, לא מתרגזים על להגיע לשלימותו, וכל אחד שעובד באמת הנפילה, רק יודעים שהיא באה לעורר את ומגיע לשלימות הוא נכלל בשורש שלו. והאדם האדם לדביקות. שהרי הרבש"ע הוא אמונה שעובד מתגלה לפניו שרשו, והוא יודע באמונה ואיך יתכן להיות דבוק בו אם אני רחוק ממנו, את שרשו. האדם הזה שבכדי שלא יבוא לגאוה לכן הוא שולח לי כל מיני סיבות, למשל שאדם הוא חי בסכנה כמו הטובע במשברי ים וממילא יצעק עלי, ואפילו אם הוא האשם אני יודע הוא בדביקות עם המציל, הקב"ה מגלה לו את שאלקים אמר לו קלל, והוא רק בא לעורר אותי הבחינת של השורש שלו, ונהיה אצלו הדבר להיות כגמול עלי אמו. כאשר אנו נגיע לכזו בשלימות. ובכל פעם מתגלה לו השורש לפי שלימות הדביקות, יהיה אצלינו בחינת משה עבודתו, ויכול להתעלות לבחינת צדיקי הדורות רבינו. זה הפירוש שבכל דור יש ניצוץ של משה רבינו. הגדולים ביותר, עד שמגיע לתכלית השלימות כשיש אחדות, כשאוהבים את השני אפילו אם ש"אין מתום בבשרי מפני זעמך", ומגיע הוא שונא אותי, ומקבלים אותו כשליח מאת ה', לשלימות של כל השרשי נשמות שהוא דבוק כסיבה המעוררת לבוא לדביקות, ועל ידו אני בהם. מכיון שהוא בכזו התמעטות, שאינו נזכר לבוא לדביקות בה', אז נהיה בחינת ניצוץ מציאות כלל. ועי"ז הוא נהיה בבחינת דביקות משה רבינו. וכאשר נתאחד נזכה למנהיג כזה, כמשה רבינו – לא כן משה עבדי בכל ביתי נאמן ולא תהיה לו ירידה בחינת "לך רד כי שחת הוא, ודור דור ודורשיו, והמנהיג הוא כפי הדור. עמך", רק "נחית כצאן ביד משה ואהרן", והיות איך זכה דור המדבר למנהיג כמו משה רבינו? וישאר בגדלותו זה יהיה בחינת משיח צדקינו, ע"י "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". בדור המדבר ואז יבנה הרבש"ע את בית מקדשינו. ונזכה היתה אש של אמונה, וכמו שבהנהגה של משה במהרה בימינו אמן. רבינו הם ראו במוחש את כל הניסים שעשה להם, כך האמינו בה' באותה דרגה כמו במה שראו שמשה עבדו מנהיגם.