שמחים אנו לקבל תגובות החברים על חידוש הוצאת גליון "החברותא" ואנו תפילה שחפץ השי"ת יצליח והוצאת החברותא תשיג את מטרתה לעורר לעודד ולאחד בין חברים מקשיבים לדבר ה' ושנגיע לתכלית המקוה של אהבה שאינה תלויה בדבר ולאחדות השלימות עם האין סוף ית"ש. תחזק באמונה הפשוטה שהכל מאת הבורא יתברך שמו ואין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה וכמו שהרא"ש הסביר באחד השיחות את מאמר חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ומהו יראת שמים? ההכרה והבהירות שהכל בידי שמים ! ואכמ"ל.
מצאים אנו בתקופה מיוחדת שבה האור והחושך משמשים בערבוביא, מצד אחד ניסים גלויים, רואים בחוש איך שרחמיו על כל מעשיו, שהארץ רעדה ורעשה וב"ה לא ניזוק שום אדם מישראל ומאידך צרות רבות ורעות מצאוני מחלות ל"ע ושאר מריעין בישין, אין שלום ושלוה באהלינו ואין אומר לצרותינו די ה"י. ודבר זה ניתן להשיג בבחינה של "ויצעקו אל ה'" בתפילה וצעקה אל השי"ת דרך מזמורי התהילים של דהמע"ה, דרך דברי ריצוי והשתפכות הנפש בהתבודדות להשי"ת ורק כך נזכה להמליך בכל דרכינו את מסבב הסיבות וע"י זה נזכה לצאת מהגלות המר לגאולה האמיתית בבנין בית שלישי אכי"ר.
…ואף דבר זה אינו קל להיות דבק בת"ח וצדיק כמו ששמעתי מכ"ק אדמו"ר זי"ע ששאל להרה"ק היהודי זלה"ה שהיה אומר כל המחובר לטהור טהור וכו' ומה סברא היא זו שבדבר קל יהיה לו מדרגת צדיק אשר לא נהנה מהעוה"ז. והשיב לו שזה עבודה גדולה מאוד להיות דבק להצדיק האמיתי ויותר קשה מלהיות צדיק בעצמו ואין כאן ויתור כלל. ומי שהיה רגיל אצל הצדיקים האמיתיים יודע ומבחין דבריו הקדושים הללו. ובא ראה בקרח ודתן ואבירם וכו' שהיו צדיקים גבוהים מאד נעלה שהיו ביצ"מ ובמ"ת ועכ"ז נכשלו בזה שלא היו דבקים במרע"ה שהיה בדורם. ובוודאי תחילה היו באיזה צד הרהור בדקות גדול על מרע"ה ובאו לכ"ז. וכן דואג ואחיתופל שלא נמצא בהם שום נדנוד ח"ו. ודואג ידוע שהיה נעצר לפני ה' לקבל דביקות וקדושה מבהמ"ק והיה תמיד דואג בלבו על יראת שמם ונכשלו בהרהור דקה על דהע"ה צדיקו של עולם הוא המשיח וכו'. ועי"ז באו למה שבאו ואתה דע לך שאין להרהר על שום צדיק וידבק עצמו בו ובכל הצדיקים בלבו ומוחו ונשמתו ויקבל קדושה אף אם אינו נוסע אליו בגופו ממש. יפה ת"ת עם דרך ארין שיגיעת שניהם משכחת עון (אבות ב.ב.) מוהר"ר יעקב יצחק (החוזה מלובלין) פירש, משכַחַת עון, שמוצא בעצמו תמיד עון וחטא ופגם, משא"כ העוסק בדרך ארץ לבד מתגשם וסובר שהוא צדיק, מכש"כ העוסק בתורה בלבד, שסובר שהוא צדיק, אבל יגיעת שניהם נכנע הרבה ומוצא בעצמו תמיד עון וחטא. עכד"ק.
והביע תקותי הנאמנה כי מע"כ מרגיש טוב ב"ה וגם ב"ב ב"ה הכל שלום, ובטח כבר לקח מע"כ את לבו להבין את דרך האמונה הפשוטה, ולהבחין בין עיקר לטפל, ומה השי"ת שואל מאתנו כי אם ליראה ולאהבה אותו, ואשר אין הוא דבר שבפשיטות אלא שלגבי משה היא מילתא זוטרתא. וכל אחד צריך וחייב להיות במדרגתו בחינת משה רבנו ע"ה. ובחינת משה היתה שבכל נשימה ונשימה מימי חייו טרח והתייגע ומסר את נפשו למצוא את חסרונותיו ושפלותו עד שזכה להיות "ותמונת ה' יביט" אשר מבשרו חזה אלוק, פה אל פה אדבר בו ובכל ביתי נאמן הוא. ונמצא קרוב מאד אל המלך וכלום חסר אדם בבית המלך. וממילא מתמלאים כל משאלות לבבו, כי משאלותיו הם עצמם חפץ הבורא להעניק מטובו לבריותיו.
וכל הצדיקים האמיתיים וכל הגדולים אשר בארץ הם עבדו תמיד עם עצמם להכיר את מהותם העצמית והודו ולא בושו ואז נתגלה להם הקב"ה בכל הדרו ועושה עמהם המחול העתיד להיות העיגול של חומה הבצורה נגד המקטרג הגדול ביום הדין הגדול. וכל כמה שכל אחד מישראל יתחיל לעבוד עבודה זו עם עצמו, יתרחב העיגול על פני כל העולם וזה יקרב הגאולה השלימה ויקבץ נדחי ישראל ויתוקן חטא עץ הדעת וחטא העגל, ויגיע הזמן של בנין בית השלישי במהרה בימינו אמן. ואשר אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, ואשר אז אין שום תועלת בלימוד תורה כזה. כי אין זה נקרא שבתי בבית ה', אלא שבת בבית עצמו, מלא דמיונות ותעתועים של תמימות הטבע כאילו הוא עובד את ה' ע"י לימוד התורה, ובאמת הוא רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב.
אבל לימוד התורה על דרך האמת, הוא מתוך פחד תמידי שמא הוא פוגם בתורה, ע"י השכחה שהוא שוכח את מי שמשפיע לו את הדעת ואת השכל ללמוד ולהבין, ושוכח הוא שאינו אלא כאותו צינור חלול, שאם לא יעבירו בו את המים ממקום נביעתו, האם יוכל הצינור לתת המים? הרי בודאי שלא. כך צריך הלומד את התורה בשעה שלומד צריך ללמוד מתוך אימה יתרה שמא מתוך הרגל הטבע ישכח את מהותו העצמי שאינו אלא צינור מעביר מים, שהוא הנותן לך כח לעשות חיל בלימוד התורה ואין לך אלא ההודאה ששם חלקך בין יושבי בית המדרש והיית כלי שרת לפניו לפרסם אלוקותו ע"י לימוד התורה, וזה בעצמו משמח מאד את האדם שזכה לכך, ואין אחריה כלום.